כשגיליתי, רק לפני כשנה וחצי, את מבנה הדגדגן, ואיך הוא נראה בתוך הגוף - הופתעתי, ויותר מכך - התאכזבתי שהופתעתי - איפה המידע הזה הסתתר עד עכשיו, ולמה אני מגלה אותו לראשונה בפוסט אקראי בפייסבוק?*
כשהתחלתי בכל זאת לחקור ולקרוא יותר, ראיתי שאמנם יש הסברים עליו באנגלית באתרים שונים, אבל גיליתי שגם בחיפוש אקטיבי ומכוון לא מצאתי שום הסבר מפורט וברור בעברית, וחיפשתי הרבה.
אז החלטתי להרים את הכפפה ולהציג את המבנה שלו בפשטות, בעברית. אם תחפשו תראו שההבדלים בוויקיפדיה בין הערך בעברית לערך באנגלית משמעותיים (באנגלית - Clitoris - כ- 11,000(!) מילים, בעברית - דגדגן - פחות מ- 700).
במהלך התרגום היה לי קשה עד בלתי אפשרי למצוא שמות בעברית לחלקים השונים, נעזרתי בכלי תרגום, כלי בינה מלאכותית, בחברות בעלות ידע מקצועי רפואי, ועדיין.
זה עלול להישמע שולי, אבל זה מאד חשוב בעיניי - איך אפשר להתייחס למשהו, כשאין לנו שם בשבילו? האם הייתי יכולה להגיד שכואבת לי השן, אם לא הייתי יודעת שקוראים לה "שן"?
כשהייתי צעירה יותר והלכתי לביקורת שגרתית אצל רופאת הנשים שלי, אמרתי לה שאני מרגישה כאב או התכווצות קלה באזור השחלות ונראה לי שזה הביוץ. היא בתגובה גלגלה עיניים ואמרה שאין סיכוי שזה זה ונשים לא יכולות להרגיש מתי הן מבייצות. הרגשתי מטופשת שבכלל שאלתי. בדיעבד, מקריאה נוספת וחשיפה למידע נוסף, אני יודעת בוודאות היום שזה אפשרי. אפשרי, ואפילו חשוב ומשמעותי, במקרים מסוימים.
כנ"ל לגבי תחושת גירוי או כאב באזור הפות, שלא תמיד מוכר וברור לנו.
זו הסיבה שהחלטתי לפרסם את המאמר הזה - קודם כל שנדע איך הדגדגן נראה ונכיר את הגוף שלנו, ושלא נירתע מלדבר על זה. תרגמתי לעברית את שמות חלק מהאיברים, חלקם לא בתרגום רפואי מקצועי, חלקם כן עם השם הרפואי המוכר שלהם, שנשמע בעיניי מסורבל ולא ברור (פקעות הפרוזדור, למשל). אני מציעה ומזמינה אתכן ואתכם להציע שמות רלוונטיים, אשמח לפרסם את זה בהמשך.
מבנה הדגדגן
הדגדגן כולל חלקים חיצוניים ופנימיים. החיצוניים - עטרת הדגדגן, העורלה, וחלק מגוף הדגדגן, והפנימיים - גוף הדגדגן (שמורכב משני גופי זקפה), והשורש (רגלי הדגדגן ופקעות הפרוזדור). העטרה מופרדת מגוף הדגדגן על ידי שכבת רקמה דקה.
העטרה:
עטרת הדגדגן נמצאת בקצה גוף הדגדגן ובדרך כלל היא בגודל ובצורה של אפונה, אם כי גודלה משתנה. בעטרה יש עצביות גבוהה, כ-8,000 וייתכן כ-10,000 ויותר קצות עצבים תחושתיים, וזה האזור הארוגני הרגיש ביותר בגוף האשה.
עורלה (נקראת גם "כיפת הדגדגן"):
עורלת הדגדגן מכסה את העטרה ואת החלק החיצוני של גוף הדגדגן, היא נמצאת בקצה השפתיים החיצוניות ובבסיס תל הערווה. היא נוצרת מהקפלים החיצוניים של השפתיים הפנימיות. יש שונות ניכרת בין נשים במידה שבה העורלה מכסה את הדגדגן, החל מכיסוי מוחלט ועד לחשיפה מלאה.
גופים זקפיים:
שתי תעלות דם היוצרות את הרקמה הזקפתית, ומתמלאות בדם בזמן עוררות מינית.
פקעות הפרוזדור:
פקעות הפרוזדור מקיפות את פתח הנרתיק. הן בנויות מרקמה ספוגית, וכשמצטבר בהן דם הן לוחצות על פתח הנרתיק וגורמות לפות להתרחב החוצה.
בלוטות ברתולין:
בלוטות הנמצאות בכניסה לנרתיק, ומפרישות הפרשה רירית, שעוזרות לסיכוך הנרתיק והפות.
הדגדגן הנשי והפין הגברי הם הומולוגיים, או בשפה פחות מקצועית: בעלי מבנה פיזיולוגי דומה.
מה קורה במהלך עוררות מינית?
במהלך עוררות מינית, הדגדגן מתמלא ומשנה את צבעו, כאשר רקמות הזקפה מתמלאות בדם (גודש כלי דם) ומתחילות התכווצויות נרתיקיות. שרירים הלוחצים על פקעות הפרוזדור מתכווצים ולוחצים על הווריד האחורי של הדגדגן - הווריד היחיד שמנקז את הדם מהחללים בפקעות הפרוזדור החוצה, כאשר הדם העורקי ממשיך בזרימה קבועה פנימה. מכיוון שאין לדם דרך להתנקז החוצה, החללים הוורידיים מתמלאים דם עד שהם עמוסים בדם, וזה מה שמוביל לזקפה של הדגדגן.
עטרת הדגדגן מכפילה את קוטרה עם העוררות, והדגדגן פחות חשוף לגירוי נוסף משום שהעורלה מתנפחת ומכסה אותו. הנפיחות מגנה על העטרה ממגע ישיר, משום שמגע ישיר בשלב זה יכול להיות לא נעים, יותר מאשר מהנה.
גודש כלי הדם מעורר בסופו של דבר רפלקס שרירי, אשר מוציא את הדם שהיה לכוד ברקמות מסביב, ומוביל לאורגזמה.
זמן קצר לאחר הפסקת הגירוי, במיוחד אם הייתה אורגזמה, העטרה הופכת שוב לגלויה וחוזרת למצבה הרגיל - תוך מספר שניות למיקומה הרגיל, ותוך מספר דקות לגודלה המקורי. אם לא מושגת אורגזמה, הדגדגן עלול להישאר עמוס בדם למשך מספר שעות, דבר שעלול להיות לא נעים. בנוסף, הדגדגן רגיש מאד לאחר אורגזמה, מה שהופך גירוי נוסף לכואב בתחילה עבור חלק מהנשים.
רוב הנשים חוות אורגזמה שמגיעה מגירוי חיצוני של הדגדגן, לעיתים ללא כל כניסה לנרתיק ולעיתים עם כניסה מקבילה לנרתיק. יש נשים שחוות אורגזמה בכניסה לנרתיק, כאשר הגירוי הוא גירוי עקיף לעטרת הדגדגן מבחוץ או גירוי בשורש הדגדגן מבפנים - בפקעות הפרוזדור ותעלות הדם (מה שנקרא בטעות "נקודת הג'י"). האזור הסמוך לכניסה של הנרתיק (השליש התחתון) מכיל כמעט 90 אחוז מקצות העצבים הנרתיקיים, אך עדיין מדובר בפחות קצות עצבים באופן משמעותי מאשר הדגדגן.
* תודה ל"קיפי מסביר דברים" על הפוסט בנובמבר 2022.
** תודה לד"ר שרון אורשלימי, סוציולוגית פמיניסטית של רפואה ויועצת לאמצעי מניעה - על דיוקים מקצועיים.